החלטה בתיק בש"פ 6147/05

1.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 19.6.2005 לפיה הוחלט לעצור את העורר עד לתום ההליכים.

           לפי הנטען בכתב האישום, ב-25.5.2005 שהה העורר, תושב השטחים, בתל אביב ללא היתר שהיה כדין. העורר הואשם בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

           ב-27.5.2005 התקיים בבית משפט השלום דיון בבקשת המדינה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בא כוח העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה. באשר לעילת המעצר, עמד בא כוח המדינה על מסוכנותו של העורר וציין, כי אין מדובר במעידה חד פעמית מצידו: העורר בעל עבר פלילי בעבירות של שוד מזוין ואלימות נגד שוטרים, והוא נדון פעמיים בעבר לתקופות מאסר בגין עבירות של שהיה בלתי חוקית בישראל. כמו כן ציין, שהעורר ניסה להימלט מן השוטרים בטרם עצרו אותו, ויש בכך כדי לעורר גם  חשש מפני הימלטות מן הדין. מנגד טען בא כוח העורר, כי יש מקום להורות על חלופת מעצר והפקדת פיקדון כספי. בית משפט השלום (השופט י' קורן) קבע כי החשש להימלטות מהדין הוא חשש שלא ניתן לאיין אותו באמצעות חלופת מעצר:

"אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו [של העורר - מ"נ]... בנסיבות מקרה זה שפורטו בדברי ב"כ המבקשת, החלטתי להיעתר לבקשה ולהורות על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים. אני סבור כי במקרה זה החשש להימלטות מהדין הוא חשש שלא ניתן לאיין אותו באמצעות חלופת מעצר".

2.        על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי. ב-19.6.2005 דחה בית המשפט המחוזי (השופטת נ' אהד) את הערר, בקבעו כי העורר חוזר ומבצע את עבירת הכניסה לישראל פעם אחר פעם. בית המשפט הדגיש, כי העורר הפר התחייבויות קודמות שלא להיכנס לישראל, באופן ששומט את "הקרקע הקיימת בבסיס האמון" כלפיו ולא מאפשר חלופת מעצר. על כן קבע בית המשפט המחוזי, כי העורר יישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו:

"לא מדובר במי שעבר עבירת הכניסה לישראל בפעם הראשונה בחייו. לא מדובר במי שאינו מודע לתוצאות עבירת הכניסה לישראל. מדובר במי שחוזר ומבצע עבירת הכניסה לישראל פעם אחר פעם. על-אף מאסר ממושך בפועל שריצה אין הדבר מרתיעו... עורר זה, במעשיו, מעיד על עצמו כי אין לתת בו אמון, לאחר שהפר התחייבויותיו שלא להיכנס לישראל. גם במקרה זה נתפס במנוסתו. שחרור לחלופה, מושתת בראש ובראשונה על אמון שנותן בית-המשפט בנאשם/עורר, אך במקרה זה, נשמטה הקרקע הקיימת בבסיס האמון... נוכח כל האמור לעיל, הערר נדחה".

הערר

3.        על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הוגש הערר בפני. בא כוח העורר טוען, כי עובדת היותו של העורר שוהה בלתי חוקי כשלעצמה איננה מהווה עילת מעצר, וכי למעשה, לא קמה בענייננו עילת מעצר. באשר לחלופת מעצר, חזר בא כוח העורר בפני על טענתו העיקרית בפני בית המשפט המחוזי, לפיה ניתן לאיין את החשש מהימלטות מהדין באמצעות חלופת מעצר, בדרך של הטלת ערבויות כספיות. לדבריו, היה מקום לבחון חלופת מעצר קונקרטית, כפי שהוצעה על ידו, בדמות שחרור בערבויות כספיות.

דיון

4.        בדיון בערר הסתבר כי התיק כבר היה קבוע להוכחות בבית משפט השלום ל-16.6.2005 ונדחה, לבקשת ב"כ העורר לעוד שלושה ימים, ל-3.7.2005. בא כוח העורר מציין כי בכוונתו (לשון עתיד) לבקש דחייה גם של הדיון הזה בשל חתונה משפחתית, אך אין לדעתו הצדקה להחזיק את העורר במעצר. לו אני בית משפט השלום לא הייתי מאפשרת לדחות את הדיון שוב ושוב. מטבע הדברים מדובר במשפט פשוט, ובמידת הצורך ימצא בא כוח העורר סניגור מחליף. גם לגוף הענין אין לקבל את טענתו של העורר ביחס לעילת המעצר. מהחלטות בתי המשפט קמא עולה, כי עילת מעצרו של העורר בענייננו לא מבוססת על עצם היותו שוהה בלתי חוקי, אלא על מסוכנותו ועל החשש שימלט מן הדין. על מסוכנותו של העורר ניתן ללמוד מעברו הפלילי ומכך שלא נרתע לכאורה מלבצע את העבירות במקרה דנן למרות עונש מאסר על תנאי בן שישה חודשים אשר תלוי ועומד נגדו בגין עבירה אחרת (ראו והשוו: בש"פ 1413/05 אדריס נ' מ"י (טרם פורסם)). בעברו הפלילי של העורר עבירות נוספות של שוד מזוין, תקיפת שוטרים ואיומים. יש לזכור כי העורר נדון פעמיים לתקופות של מאסר בפועל בגין עבירה של שהיה בלתי חוקית בישראל, ולא חשש לחזור על כך - כמיוחס לו - גם הפעם. לכך יש להוסיף את העובדה, שהעורר ביצע את העבירה המיוחסת לו זמן קצר לאחר שחרורו מריצוי מאסר בפועל בגין עבירה אחרת, בעודו מנסה להימלט מן השוטר שדלק אחריו. התנהגות זו מלמדת הן, כפי שקבע בית משפט השלום, על החשש להימלטותו של העורר מהדין, והן, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, על כך שאימת הדין לא מרתיעה את העורר מלחזור על מעשיו שוב ושוב, במידה העשויה להעיד בבירור על מסוכנות (ראו והשוו: בש"פ 1586/05 עביד נ' מ"י (טרם פורסם)). נסיבות אלה של ביצוע העבירה המיוחסת לעורר מעידות על מסוכנות ומקיימות את התנאי הנדרש לעילת מעצר.

5.        בצדק נדחתה הבקשה לחלופת מעצר, עקב היעדר אמון בעורר. אכן, יתכנו מקרים בהם ניתן יהיה לצמצם את החשש להימלטות הדין באמצעות חלופת מעצר בדמות הפקדה כספית (ראו והשוו: בש"פ 3756/05 טרשאן נ' מ"י (טרם פורסם)), אך יש לזכור כי "חלופת מעצר מבוססת על אמון בנאשם שיקיים את התנאים המגבילים" (בש"פ 723/99 פלוני נ' מ"י(לא פורסם)) וכי אמון הוא "תנאי הכרחי לשחרור לחלופת מעצר" (בש"פ 5062/04 אלחרוב נ' מ"י (לא פורסם)). אמון זה לא מתקיים במקרה שלפנינו. התנהגות העורר בעבר, כפי שקבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו, מלמדת כי אין עוד ליתן אמון בהתחייבויותיו שלא להיכנס לישראל.

6.        לסיכום, כשמדובר במי שכבר הורשע בעבירה זו, ושמאסר על תנאי התלוי ועומד כנגדו לא הרתיע אותו מלחזור ולעבור עבירה זו פעם נוספת - תוך הפרה של התחייבויות מפורשות קודמות שלא לעשות כן - אין מקום להסתפק בחלופת מעצר. מטעם זה, אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

7.        הערר נדחה.

           ניתנה היום, ‏‏‏כ"ג סיון, תשס"ה (30.6.2005).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   עע התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: